מצבים רפואיים מגוונים מצריכים טיפול והשגחה סיעודית בדרגות משתנות בקרב מטופלים שונים. רוב המטופלים הנם בני הגיל השלישי, אשר מצבם מוגדר כסיעודי בדרגות שונות. מעבר לקרוביהם של המטופלים, במידה ואלו קיימים, שלושה גופים מטעם המדינה אחראים על הטיפול בהם – משרד הבריאות, משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי .
בפני מטופלים עם קשיים תפקודיים עומדות לרוב שתי ברירות – הבחירה בין טיפול ביתי, דהיינו, המשך שהיית המטופל בביתו, בקהילה ובסביבה המוכרת לו תוך שהוא נהנה מהיתרונות הברורים של שמירה על מסגרת החיים לה הורגל וקבלת טיפול בה, או מעבר למוסדות סיעודיים, דיור מוגן. במקומות אלה משתנה לחלוטין מהלך חייו של המטופל, שינויים מנטליים אשר אליהם מתווספים חסרונות בפן הפיזיולוגי, החל מהשגחה נאותה וכלה בחשיפה מוגברת לסיכוני תחלואה משנית הקיימת מטבע הדברים במוסדות.
טיפול ממוקד מטופל נחשב לאחד המרכיבים של טיפול איכותי, והוא מוגדר כ"טיפול שמכבד את המטופל ומגיב להעדפות, לצרכים ולערכים של המטופל". נכללים בו ממדים כמו תמיכה רגשית, יחס מכבד, תמיכה פיזית, מידע ותקשורת, רצף ותיאום הטיפול, מעורבות המטופל ובני משפחתו.
בשנים האחרונות בדומה למקומות אחרים בעולם, אנו עדים למגמה שצוברת תאוצה, אשר מעודדת מטופלים להמשיך את הטיפול בביתם ובמסגרת כך, בוצעה הרחבה של סל השירותים שניתנים לאזרחים במסגרת הקהילה. הסיבות לשינויי המגמה הן רבות, ביניהן צמיחתו של פלח אוכלוסיית הקשישים בישראל ועלייה בתוחלת החיים. גם העומס הרב על בתי החולים והמוסדות , מחסור במיטות וחשש מהתפרצויות זיהומים. כל אלה הובילו לצמיחתו של תחום הטיפול הביתי.
צמיחתו של תחום זה נובעת גם מתוך ההכרה של הקהילה הרפואית ביתרונות הטיפול הביתי ובידיעה כי הוא מיטיב עם המטופל ותורם לרוב משמעותית לשיפור איכות חייו. הטיפול הביתי מסייע למטופל להישאר במקום מוכר ובטוח עבורו, עם האנשים הקרובים לו ומאפשר לו לשמור לרוב על שגרת חייו כפי שהיה רגיל אליה. השהייה בסביבת החיים המוכרת של המטופל, במסגרת ביתית בתוך הקהילה, קיום קשר קבוע עם אהוביו, חבריו ומכריו ,קבלת טיפול על ידי מטפלים במסגרת הבית – לכל אלו יתרונות על כניסה לבית אבות ,הוסטל או דיור מוגן .
